הדוגמאות לניסים המוניים בעולם

התנפצות טיעון העד: חלק רביעי ואחרון

האם יתכן שמיליונים יאמינו באירוע היסטורי שלא באמת קרה? מסתבר שזו תופעה רווחת הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. כשאנשים מעוניינים שהסיפור יהיה אמיתי – הוא יתקבל על דעתם בקלות. במאמר הקודם ניתחנו את סיפור יציאת מצרים ומתן תורה. במאמר הזה נשווה סיפורי ניסים פומביים דומים מתרבויות אחרות.

נס הלחם והדגים

בברית החדשה נכתב שבסביבות שנת 30 לספירה על גדות הכינרת, התרחש אירוע פומבי של הפרת חוקי הטבע. 5,000 איש התאספו כדי לאכול ולשבוע מחמש כיכרות לחם ושני דגים שנתן להם ישו. במאות השנים שלאחר מכן נבנתה במקום כנסיה המנציחה את האירוע.

נס חציית הירח

כ־600 שנה לאחר מכן במכה, כותבים היסטוריונים מוסלמים, מוחמד חצה את הירח לשניים. הוא עשה זאת לעיני האנושות כולה. מלך הודו שצפה בכך החל לחקור את הנושא, והחליט להוריש לבנו את המלוכה וללכת אחרי מוחמד (למקור בערבית).

הנס לכאורה מסביר את העובדה שבתוך שנים ספורות ממותו של מוחמד קרסו כל האימפריות במרחב בפני הכיבוש המוסלמי. זו תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה. האם אפשר להמציא את הנס הזה? הוא הרי השפיע על מיליארדי אנשים עד היום! התשובה היא כן. זה פשוט התאים לאתוס הרצוי של הקוראים.

ציפורי האבאביל וצבא הפילים

בדומה, מיליארדים היום מאמינים באירוע היסטורי דימיוני אחר שאירע בחצי האי ערב. בשנת 570 פלש אברהה החבשי מלך תימן מדרום בראש צבא של 60,000 חיילים. מלווה בצי של פילי מלחמה הוא קרב אל העיר מכה ולכעבה, שהייתה מרכז פולחן פגאני. תושבי העיר נתקפו חרדה ונסו אל הגבעות בסביבתה. אך תבוסתו המהדהדת הגיעה מכיוון מפתיע. ציפורי “אבאביל” אימתניות החלו לזרוק על צבא הפילים אבני גיר מן השמים עד לניצחון ההיסטורי. עד היום השנה הזו מכונה בקרב הערבים “שנת הפיל“.

נס השמש בפאטימה

עוד בעת החדשה התרחשו לפחות שני אירועים מדהימים בפומביותם. הראשון הוא נס ריקוד השמש בפאטימה, פורטוגל, בתאריך 13.10.1917. בעקבות נבואה שבישרו שלושה ילדים על ניסים שעתידה לחולל בעיר מריה הבתולה, התאספו כ־70,000 איש. הקהל שהתגודד בעיר זכה להתגלות ניסית של ריקוד מרהיב וצבעוני של השמש, כפי שחזתה מראש הנבואה.

התגלות מריה בקהיר

אירוע ההתגלות השני הוא ההתגלות הממושכת של מריה בקהיר, מצרים, החל מ־02.04.1968. הראשון שגילה זאת היה דווקא נער מוסלמי. במשך 3 שנים הופיעה דמות לבנה וזוהרת על גג הכנסיה הקופטית. האומה המצרית כולה (ודרך העיתונות העולם כולו) הייתה עדה לכך, כולל נאצר נשיא מצרים.

הסברים אפשריים

בפורטוגל ייתכן שהמונים הזו יחד בגלל המצב הפסיכולוגי בסוף מלחמת העולם הראשונה. בקהיר אולי זה קרה בגלל ההפסד במלחמת ששת הימים. אך הנקודה היא שההסבר העיקרי נוגע לטבע האדם. הוא נובע מכך שההמונים רצו להאמין במה שמתאים לתפיסת העולם שלהם. הם פשוט חיפשו את זה, ויצרו משמעות מתופעה אופטית שיכולה להיות משעממת מאוד בהקשר אחר.

המוטיבציה מאחורי המיתוסים

במאה האחרונה היינו גם עדים להתגבשותה הלאומית של האומה הפלסטינית, רק בגלל סיבות פוליטיות. נוצרים ומוסלמים התאחדו כדי ליצור מיתוס משותף, בגלל האינטרס. הרצון האנושי במיתוס מלכד הוא סיבה טובה בפני עצמה ליצירתו יש מאין. לכן ניתן בקלות לחשוב על אפשרות של מיתוס מלכד דומה בדבר יציאת מצרים ומעמד הר סיני.

היסטוריה הופכת לאגדות, אגדות הופכות למיתוסים. הפתגם הזה נכון בפרט לגבי העת העתיקה, שבה הרבה פחות אנשים ידעו קרוא וכתוב. זה טבעו של המין האנושי: להוסיף פרטים חדשים, תפאורה ודרמה בסיפורים שמעניינים אותו. ולפעמים, כמו במקרה של הארץ השטוחה, ממש לבדות מאפס עובדות שאינן קיימות.

סיכום

יציאת מצרים ומעמד הר סיני אולי אכן קרו. אך היו שונים לחלוטין ומצומצמים בהרבה, ובוודאי נעדרו מהם כל המוטיבים העל־טבעיים. בגרעין ההיסטורי, אולי באמת שבט עברי כלשהו ברח אל המדבר, וכרת ברית לאל. הזמן שחלף והמוטיבציה הגוברת גלגלו את המיתוס וניפחו אותו, עד שרישומן של העובדות כמעט ונמחה. זהו טבע האדם.