מיליוני עדויות או עדות אחת?

התנפצות טיעון העד: חלק ראשון

‘טיעון העד’ הוא שמו המודרני של הניסיון המרכזי והפופולרי ביותר בזמננו לבסס את האמונה במקורה האלוהי של תורת ישראל. הוא מתמקד במעמד הר סיני כאירוע היסטורי. שורשיו אי שם לפני כאלף שנה בתקופת הגאונים, עת התפלמסה היהדות מול האיסלאם והנצרות. אז היה צורך לבדל באופן ‘לוגי’ את האמונה היהודית מבנותיה שהתחרו בה. מי לא השתמש בו? רב סעדיה גאון, אצל הרמב”ם, הרמב”ן, רבי יהודה הלוי, רבי יוסף אלבו, השל”ה, הרמח”ל, המלבי”ם ועוד רבים אחרים במהלך הדורות, כתבו על זויות שונות של הטיעון.

כיום הטיעון התפתח, התאים את עצמו לעידן המודרני וזכה לעדנה. בימינו כל הדתות מתמודדות מול הספקנות המערבית, מלבד הצורך לייחד את עצמן מול דתות מתחרות. על כן נוספו לטיעון כמה דגשים וגרסאות מעודכנות בידי אנשים כגון הרבי מחב”ד, הרב מרדכי נויגרשל, הרב אורי שרקי ועוד. ארגונים כמו ‘ערכים’, ‘הידברות’, האתר ‘רציו’ ועוד מציגים גם הם גרסאות שונות של הטיעון, ובאנגלית שיכללו אותו הרב לורנס קלמן, הרב דוד גוטליב ועוד רבים אחרים.

משמעות השם

שמו המודרני של הטיעון נולד בדצמבר 2010. עורך בויקיפדיה בשם “אריקפ1111” החליט להקים ערך חדש שנקרא “טיעון העד (יהדות)“, ובו ניסה, ללא הצלחה, לנסח את הטענה בצורה אנציקלופדית. שם הערך לא היה מתאים לתוכנו. שם מתאים הרבה יותר יכול להיות “טיעון הכוזרי” או “טיעון ההתגלות ההמונית והמסורת”. אך בשנים לאחר מכן, עוד ועוד התייחסו אל הטענה בשמה החדש, “טיעון העד”, כולל הרב מיכאל אברהם ומגיבים אתאיסטים שונים. כך ויקיפדיה יוצרת מציאות.

מהו טיעון העד?

ביסודו הקדום, הטיעון מורכב משתי הנחות יסוד עיקריות:

1. יש בידינו מיליוני עדויות לאירוע ההתגלות ההמוני (ובנוסף: הן ברורות ומפורטות)
2. ‏קיים רצף מסירה של העדויות מאז ועד היום (ובנוסף: הן נשמרו בדייקנות וללא שינוי)

שתי ההנחות יחד מביאות למסקנה אחת: האירוע העל־טבעי של מתן התורה הוא אירוע היסטורי שקרה במציאות, ועל כן מקור התורה הוא אלוהי.

ההפרכה של דייויד יום

עם עליית הנאורות, האמון בהתרחשויות על־טבעיות בכלל התערער וכמעט שאבד, ועימו גם האמינות של סיפור ההתגלות. הפילוסוף דייויד יוּם בספרו “מחקר בדבר בינת האדם” היכה בנוק-אאוט את הטיעון. הוא סיכם זאת בטענה הבאה: הניסיון לגבי תקפותם של חוקי הטבע רב ומבוסס יותר מאשר אמינותם של סיפורים שעוברים מפה לאוזן. זה משפט עמוק ששווה להתעכב עליו. סיפורים מתגלים לעיתים קרובות כשגויים, אבל חוקי הטבע לא. כשהם ניצבים זה מול זה, האמינות של חוקי הטבע גבוהה יותר מעדויות אנושיות.

טענות יוצאות דופן זקוקות לראיות יוצאות דופן. התגלות אלוהית להמונים איננה אירוע היסטורי רגיל, אלא תופעה על־טבעית וחריגה מאוד. צריך לבסס אותה באופן מיוחד וחריג הרבה יותר מסתם אירוע היסטורי.

הנסיון להתגבר על ההפרכה

כדי להתמודד עם הפרכתו של של דייויד יום, מחב”תים (=מחזירים בתשובה) ורבנים בעת החדשה חידדו ושיכללו כמה היבטים בטיעון העד, ובמרכזם הקביעה הבאה:

1. אין דרך טבעית לשתול אירוע כזה בזיכרון היסטורי של אומה שלמה

הדרך העל־טבעית לטענתם, היא הדרך האפשרית היחידה שבה נכנס הסיפור לזיכרון ההיסטורי. הקביעה הזו, תלויה בשתי הנחות היסוד הקדומות של הטיעון. מיליוני העדויות ורצף המסירה – הם תנאי מקדים להכרזה ‘אי אפשר להמציא אירוע כזה’. הדגש הזה בטיעון הפך לחלק המוכר והפופולרי ביותר של טיעון העד, אבל הוא נסמך גם על מרכיבים נוספים, תלוי בגירסה.

בגלל אורך הדברים אחלק את ההפרכה לטיעון לשלושה חלקים. הפוסט הזה יתמקד בהנחת היסוד הראשונה, ובפוסטים הבאים בשתיים האחרות.

עדות מפי השמועה

מבחינה משפטית ואפילו הלכתית, עדות מפי השמועה איננה “עדות”. זו פשוט שמועה. אדם לא יכול להעיד על מה שאדם אחר ראה. והסיבה ברורה: מידע נוטה להשתנות כאשר הוא עובר מאיש לאיש. זה נכון גם אם מדובר בקבוצת אנשים שמעידה על משהו שראתה קבוצה אחרת. לא משנה כמה גדולה קבוצת המעידים, אם אף אחד מהם לא חזה בעצמו בהתרחשות – זו לא תהיה עדות קבילה, גם בבית דין רבני. השימוש במונח “עדות” מטעה. התורה איננה עדות אלא סיפור.

הסיפור בתורה הוא עדות אחת

אחד היתרונות העיקריים של ריבוי עדויות, הוא היכולת להצליב מידע ביניהן. כבר בתורה עצמה נכתב ‘על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר’, ובמשנה מפורטות הלכות רבות בדיני קידוש החודש, עדים זוממים ועוד, על אופן החקירה והעימות בין עדויות. הבעיה היא שאין שום אפשרות להצליב או לעמת את העדויות על מעמד הר סיני. הסיבה פשוטה. יש בידינו עדות אחת בלבד: העדות של התורה, ורק בתוכה מסופר על מיליוני עדים.

ניקח כדוגמה את אלכסנדר מוקדון כאירוע היסטורי. הוא הותיר אחריו שורה של עדויות בני הזמן. קליסתנס, היסטוריון החצר שלו כתב עליו. לאחר מכן תלמי הראשון, שהיה אז קצין, כתב מהזוית הצבאית. בהמשך, הסופר החיצוני קלייטרכוס אסף עדויות חיילים מימיו. כמוהם עוד מקורות רבים שנכתבו כל אחד מזוית שונה. כך יכול ההיסטוריון המודרני להשוות, לעמת ולהצליב מידע ביניהם. אבל לאירוע מעמד הר סיני אין תיעוד שכתבו יהושע, אהרון, חוּר או קורח. דממת מוות שוררת מפי כל בני הזמן. התורה היא המקור היחיד לסיפור. גם חז”ל, כשסיפרו או התווכחו באגדות על האירוע – הסתמכו כולם על פסוקים מתוך אותה עדות.

האם יש עוד עדויות מלבד התורה?

מלבד הבעיה בכך שהעדות היא אחת, היא גם העדות הבודדת והיחידה. אין שום עדות חיצונית או אפילו קונטקסט בינלאומי לאירוע ההתגלות. אם נשווה זאת שוב לאלכסנדר הגדול, הרי שהשפעתו משתלבת היטב בדברי ימי האימפריה הפרסית, שהסתיימה עם כיבושיו, עם מות דריווש השלישי. ההיסטוריה של המצרים, הבבלים ואפילו היהודים הושפעה ממנו. התרבות ההלניסטית חודרת לכל פינה במזרח בדיוק באותן שנים. חורבן תבאי התגלה בחפירות ארכיאולוגיות. אלכסנדריה הוקמה בימיו. ועוד עדויות חיצוניות רבות מספור. כולן מסתנכרנות לשנת 332 לפני הספירה.

יש מאמינים שמתרצים את היעדר הראיות החיצוניות בתירוצים שונים, או מביאים את האימרה ‘לא ראינו אינה ראיה’. אבל הם שוכחים שטיעון העד מסתמך ביסודו על עיקרון ריבוי העדויות. בהיעדר עדויות חיצוניות או שונות, הנחת היסוד הראשונה של טיעון העד שגויה לחלוטין. למעמד הר סיני אין יותר מעדות אחת!

תוכן העדות מעורפל

למרבה ההפתעה, אין הסכמה על התאריך שבו התרחש אירוע מתן תורה, מה היה המיקום שלו ומה בדיוק קרה בו. בתלמוד יש מחלוקת אם זה קרה בו’ או ז’ סיוון. יש השערות שונות וסותרות לגבי מיקומו של הר סיני. ואין תשובה ברורה לשאלות מהותיות רבות אחרות. האם התורה ניתנה חתומה באותו מעמד, או שהיא ניתנה מגילות מגילות? איך היו כתובות לוחות הברית: חמש דיברות על כל לוח, עשר על כל לוח, או עשר מכל צד בכל לוח? בכל הפרטים המאוד בסיסיים הללו יש מחלוקות בקרב רבנים. אף אחד לא יודע איך ומה בדיוק קרה שם.

מה שמפליא יותר מכול הוא העובדה שאין שנה מוסכמת שבה זה קרה. עקב העובדה שאין לסיפור ההתגלות שום קונטקסט חיצוני, ההצעות נעות בטווח של אלף שנים (!!) בין המאה ה־21 לפנה”ס למאה ה־11. לאף אחד אין שמץ של מושג מתי התרחש מעמד הר סיני בתולדות העולם! אפילו אם תיגשו לאתר אפולוגטי של מחב”תים, כגון ‘רציו’, תמצאו מספר הצעות לתיארוך האירוע, שביניהן פערים של מאות שנים. המיסתורין והערפל האופפים את הפרטים הממשיים שסביב מעמד הר סיני זועקים מכל פינה.

סתירות פנימיות

העדות לא רק מעורפלת וחסרה, היא גם מבולבלת להפליא. ראשית לא מובן אם העם שמע את כל עשרת הדיברות מפי האל, או רק את השתיים הראשונות, או אולי שמע רק קולות ואת הדיברות משה מסר. שנית, לא ברור מי ליווה את משה להר, אהרון, יהושע, או שהוא עלה לבדו בכלל. כתוב שמשה ועימו קבוצה של 73 איש חזתה באל, ומצד שני שאף אחד לא ראה כל ‘תמונה’. המידע מבלבל גם לגבי מספר הפעמים שמשה עלה וירד מההר. כמו כן מוזר שמשה מצווה על הכוהנים להתקדש לפני שיודעים מי ייבחרו ככוהנים. ובאופן מגוחך, בכלל יש שתי גרסאות שונות (בשמות כ’ ובדברים ה’) לעשרת הדברות שניתנו לכאורה מול כולם!

סיכום

בניגוד להנחת היסוד הראשונה של טיעון העד, לפיה יש בידינו מיליוני עדויות ברורות ומפורטות לאירוע ההתגלות – מסתבר שקיימת עדות אחת, בודדת ויחידה, והיא עמומה, חסרה, ומבולבלת. בדומה לכך, גם הנחות היסוד הבאות של הטיעון מתבררות כשגויות לגמרי. אבל על כך בפוסטים הבאים בסדרה.