הקטגוריה הכי מעניינת במצוות התורה היא המצוות שמקורן בטעות בהבנה. תפילין, מזוזה, ארבעת המינים ואיסור בשר בחלב.
תפילין ומזוזה
1. מקור התפילין והמזוזה בביטוי מטאפורי: “וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ”. את מה לקשור? לא ממש ברור. האם מדובר בקשירת כל התורה בין העיניים?!
ראשית, אם היה מדובר במצווה מעשית כמו הציצית או החושן, התורה הייתה מפרטת את אופן עשייתה, כפי שפירטה את עשיית גדילי הציצית בכנפות הבגד, ואת פרטי עשיית החושן על כל חלקיו.
שנית, יש ביטויים דומים גם במקורות אחרים במקרא, העוסקים בעניינים מופשטים כחסד ואמת: “חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ” (משלי ג ג). אי אפשר לקשור חסד ואמת על הגרגרות. בדומה נאמר “קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ…” (משלי ז ג), על דברי חוכמה כלליים. ברור שבמקור זו הייתה מטאפורה בלבד (ראו: ד”ר יהודה כהן, מקורן של התפילין מ-29 ביולי 2021).
ארבעת המינים
2. במקור, ארבעת המינים יועדו לבניית סוכות. חג הסוכות בעצמו השתלשל מחג האסיף, שבו נהגו לבנות סוכות לצורך השהיה בשדות בימי איסוף הדגן בגורן. אבל הפסוק שבידינו נקטע משום מה, ונשארה רק ההוראה: “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם” (ויקרא כג מ), בלי שום הסבר מה אמורים לעשות איתם.
עשיית הסוכה מפורשת בספר נחמיה: “עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת, לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב” (נחמיה ח טו). מטרת הענפים הייתה עשיית הסוכות. עד היום השומרונים מקיימים את ההוראה ברוח המקורית: גג הסוכה עשוי מפירות מכל המינים (ראו: ד”ר הרב זאב פרבר, מקורותיו של חג הסוכות מ-19 בספטמבר 2021).
איסור בשר בחלב
3. מקור האיסור של בשר בחלב הוא בפסוק המובא פעמיים יחד עם החובה להביא את הביכורים למקדש: “רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ – לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ” (שמות כג יט, ובדומה גם שם לד כו).
בהקשר הזה, משמעות ה’בישול’ היא “התבגרות”. בדומה לפסוק “הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ” (בראשית מ י). דהיינו: “אל תיתן לגדי הבכור להתבגר (“להתבשל”) בתקופת חלב אימו, אלא תקריב אותו כבר כשהוא יונק”. הסבר זה הובא כבר במאה ה-12 בידי פרשן המקרא רבי יוסף בכור שור, וגם בידי היהודי שהתאסלם סמואל אל-מוגרבי בספרו ‘אפחאם אל-יהוד‘ (קישור לערך שכתבתי עליו בויקיפדיה).
בספר דברים (יד כא) לעומת זאת, האיסור הובא בפעם השלישית בתוך רשימת איסורי אכילה. בכך הוא נותק מהקשרו המקורי, ויצר את חוסר ההבנה (ראו: ד”ר הרב זאב פרבר, איסור בשר בחלב, מקורותיו במקרא מ-2 באוגוסט 2021).
לסיכום, ניתן לאתר שורה של מצוות, שכל מקורן הוא בחוסר הבנה של ההקשר והכוונה המקורית של הכתוב הקדום. כאן הבאתי רק טעימה מקצה המזלג.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.