אחת התעלומות הגדולות בעולם הארכיאולוגיה קשורה לחקר מצרים הקדומה, בתקופת השושלת אתנחתּא. מדובר בהיעלמות דרמטית ויוצאת דופן של אוכלוסיה אדירה שישבה בשפך הנילוס, בד בבד עם קטסטרופה חסרת תקדים שהכתה את יושבי האיזור.
שושלת אתנחתא התחילה בפרעה אתנַחְתּא הראשון (שבימיו פרחו שבע שנות השובע של משנהו, המכונה בהירוגליפים ‘צפנת פַּעַנָּ’ךְ’ או ‘צפנת פענֵחַ’) והסתיימה לאחר 400 שנה בפרעה אָמֹנפַתַּח (או כפי שהוא מכונה בהירוגליפים ‘כבַד הלב’), האחרון לשושלת זו. בתקופה זו, במחוז הנקרא ‘גֹּשׁן’ עלתה לגדולה משפחה שמית. מכ-70 נפש – במה שמכונה במחקר ‘הנֵס הדמוגרפי’ – זינקה המשפחה והפכה לאחת המפוארות באומות העולם: כשני מיליון איש נולדו עד שנת 1,250 לפני הספירה בקירוב. כולם נקראו ‘עברים’ על שם אביהם הקדום, וכולם בתחומי חבל גֹּשׁן.
החבל, הממוקם בצפון-מערב דלתת-הנילוס, היה מושבת העבָדים הגדולה בהיסטוריה המתועדת. חפירות ארכיאולוגיות חשפו שכבות מבנים מתקופת 400 השנים. במרבית הבתים הבנויים בסגנון העברי, נמצאו מין מתקנים מיוחדים שבהם – להשערת החוקרים – לָנו התינוקות הרבים שנולדו בתקופת ה’נס הדמוגרפי’. המתקנים שנמצאו מכילים סטים של שישה תאים, ובכל בית נמצאו לפחות סט אחד כזה. היו בתים שנמצאו בהם עשרה מתקנים כאלה! כ-60 תינוקות וילדים שגדלו בבית פרטי בודד!
שושלת בית אתנחתּא הידועה בעוצמתה, שלטה מסודן בדרום ועד עזה בצפון. בתקופה זו נבנו הפירמידות הגדולות בגיזה, ששתיים מהן נקראו בשמות ‘פִתֹם’ ו-‘רַעמְסֵס’. הפירמידות נבנו על טהרת העברים, כפי שתואר במונולית מצֹעַן (מצבת שיש שנמצאה בארמונו של המלך אמֹנפַתַח ‘כבד-הלב’). להלן קטע מהמונולית מצֹען:
ישראר[ל] עבָדים לַיְאור
עַם העִברים אַל יפרה ואל יפ[רוץ]
עבדים לפרעה ניתנו, עבדי רעמסס
שִׁפְחות פִתֹם, אַמהות את[נחתא?]
נִרפּים הם נרפים, תכ[…] ה[…]בודה
ערי מסכנות יבנו לבני חָם
[…]
סדרת אסונות שאין לה אך ורע בתולדות המין האנושי ניתכה על האומה המצרית השבֵעה של שלהי שנות שלטונו של אמֹנפַתח כבד הלב. להלן תיאור של אחד הארכיאולוגים במשלחת הצרפתית של שנת 1856 שחשפה שרידים מהעיר נֹא-אָמֹן המצרית:
“לאחר שעות חפירה מאומצות התגלה לעינינו מחזה מזעזע: שכבת חורבן ובה תערובת של גפרית, שלדי צפרדעים, שלדי אדם מחוררים וכתמים שחורים של דם קרוש בכל פינה.
בכל בית, פינת רחוב או חנות שחשפנו – נמצאו כתמי דם קרוש, ערימות של שרידי צפרדעים או שלדי-בהמה שמתו במגיפה נוראה. מדובר להערכתי באחת המכות האנושות ביותר שהופלאו בבני האדם אי פעם. תמהני מה עוללו האנשים שעצמותם שכבו כך ללא נוע כדומֶן על פני השדה”…
בשנים שלאחר פרסום הממצאים, נשלחו עוד ועוד משלחות אל דלתת-הנילוס כדי לחשוף את אחד האירועים המכוננים בדברי ימי ההיסטוריה. כל חפירה העלתה חלקים נוספים מאותה סדרת אסונות שהיכו במצרים של ימי אמֹנפתח.
לאחר מאמץ מחקרי רב שנים ועתיר תקציב, נראה כי התיאוריה של הפרופסור לארכיאולוגיה טרגדית ‘דיג פומפייסקי’ היא הטובה ביותר. קיימת לכך הסכמה רחבה בקהילת המחקר, והיא נקראת ‘תורת דיג’ (על שם החפירה ועל שם הפרופסור) אך לא ניכנס לפרטיה.
בקצה המזלג נזכיר כי התורה מחלקת את קטסטרופת מצרים לעשרה שלבים שנפרסו על פני כשנה בקירוב:
- אסון הדם (נהר מצרים התמלא דם עקב סיבה לא ברורה)
- אסון הדו-חיים (שבו הציפו את גדות הדלתא מיליוני צפרדעים שברחו מהנהר)
- אסון הכינים האוכלות
- אסון חיות הבר
- המגיפה הגדולה
- אסון האבעבועות השחורות
- הברד הגדול
- מכת הארבה
- הערפל האפל
- מוות כוהני אמון והבכורים בתקופת שירותם בכהונה – במקדשי מצרים
הממצאים מתוארכים לסוף מלכות אמֹנפתח, בין היתר על פי “ארכיון החיפזון” המלכותי בצוען, בירת מצרים. המשלחת האנגלית בראשות הפרוסור דיג חשפה את הארכיון באחד מחדרי הארמון הפרעוני. בחדר זה נמצאו מאות פפירוסים המתוארכים כולם לשנת 1251 לפנה”ס, שנתו האחרונה של אמונפתח. בעשרות רבות מהם נמצאה בקשה חוזרת, האומרת כולה דחיפות, הן בסגנון הכתב והן בחוסר הרשמיות המאפיינת את המסמכים. מדובר במכתבים מאנשי העם המצרי אל מלכם:
“הצילנו מידי אלוהי העִברים
שַלח את עמו ויעבדהו”
כפי שמתברר, הקטסטרופה המצרית פורשה בעיני המצרים כעונש שאלוהי העברים הטיל על ארץ הנילוס. אך אמֹנפתח, כָבַד ליבו, והוא סירב לבקשתם (זהו גם ההסבר המקובל לכינוי שהוצמד לאמֹנפתח: ‘כבד הלב’).
התעלומה הגדולה מתרחשת כאשר מיד בשנת הקטסטרופה, נעלמת לחלוטין (!) כל אוכלוסיית חבל גֹשׁן ומרוקנת את הארץ מיושביה העברים. בבת-אחת נפסקים מפעלי הבניה בכל רחבי הדלתא. בשנים שלאחר מכן, מתועדת התפוררות-רבתי של המעצמה המצרית, ומגיע סוף עידן שושלת בני אתנחתא. הצבא המצרי מושמד לכאורה באותה שנה במיקום כלשהו במדבר (ראיות למכביר נמצאו – התומכות בגרסת הישראלים כי צבא-הרכב המצרי טבע בים האדום).
השערה סבירה היא כי העבדים מתו גם הם במגיפה, או ניצלו את המהומה כדי לברוח. שני מיליון האנשים אכן לא מופיעים במשך כ-40 שנה, בשום מקום ראוי-למחיה באיזור. אך בסוף התקופה העברים מופיעים במזרח הלבנט, פולשים מערבה וחוצים את הירדן אל כנען הקדומה. שם כובשים את הארץ בסערה.
החוקרים נתונים במחלוקות עזות לגבי שאלת גורלם של הישראלים הקדמונים בארבעים שנות החושך (כך נקראת התקופה במחקר, על שם חוסר הידע והאפילה בנוגע לגורל העבדים). יש הטוענים כי הם צעדו כל אותם שנים ברחבי המדבר, אכלו טל ושתו מי באר ניידת. אך מדובר בהשערות בלבד – ללא תימוכין של ממש.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.